Archeopteryx Hesperornis Ichthyornis Dinosaurs Pterosauurs Ichthyosaurs Diatryma Neocathartes Phororhacos

האבולוציה של הציפורים ההיסטוריה ההתפתחותית של הציפורים לוקה במידע הקיים, בהשוואה עם חולייתנים יבשתיים ואחרים, כגון זוחלים או יונקים. המאובן שמתגלה רחוק מלהיות מושלם, מפני ששלדי ציפורים, ובמיוחד הגולגולות שלהם, שבירים במיוחד. הנציג הידוע הראשון, הוא שלArchaeopteryx , שחמש דוגמאות שלו נמצאות במוזיאונים כולם מאותן מחצבות של אבן סיד הנמצאות בסולנהופאן שבבווריה, ומתוארכים לתקופת היורה שהתקיימה לפני כ051 מיליון שנים. ממצאים קודמים לא קיימים, רק בתקופת הקריטון 07- 031 מיליון שנים מאוחר יותר. נתגלה אחד המאובנים המוקדמים והשמור ביותר מהתקופה הזאת מתייחס לHesperornis regalis שנתגלה בטקסס ב0781. זו הייתה צפור גדולה מאוד, שני מטרים אורכה, ועדיין היו לה שיניים פרימיטיביים, חסרת יכולת תעופה בגלל כנפיה הזעירות והמבנה החלש של עצם החזה. היא בפרוש עסקה בצלילה, מסקנה הנובעת מדמיון מבני לעופות הצוללים של היום (Gavia). תריסר מאובנים דומים של סוג זה ידועים, לפעמים נשקל לשייכם לאותו סוג Hesperornis ויש אחרים שמשייכים לסוג שונה, Hesperomithiformes, בנוסף, הימים של הקריטון הכילו ציפורים בעלות שיניים, ה Ichthyomithiformes שיכלו כנראה לעוף באופן מושלם, והיו כנראה דמויי שחף, קבוצה של כעשרה פריטים מסוג זה נכללת במין . Ichthyornis נוכחות של ציפורים במגוון כזה מציעה ורומזת שתקופת הקריטון היא ראשיתה של תקופה חשובה במחלקת העופות. אף על פי שבסוף התקופה, התחילה הכחדת הדינוזאורים, ( Dinosaurs, Pterosauurs Ichthyosaurs) , בנוסף להרבה קבוצות אחרות של בעלי חיים הכוללות גם את הציפורים בעלות השיניים שנעלמו. כל סוגי המאובנים של ראשית התקופה הנוכחית והן של ציפורים חסרות שניים בתקופת האאוקן היו מאוד דומים לאלו של ימנו, שבדרך כלל יכולים היו להיכלל בקבוצות הכלליות של) יענים פינגווינים, אלבאטרוסים אנפות, חסידות, שקנאים ברווזים, נצים, עגורים, קוקיות, שלדגים, נקרים ואחרים). באופן חריג אולי הם הצפרים הקטנות של סדרת ציפורי-השיר, שהיא הסדרה הגדולה כיום, שחייבת לגוון את הבמה הנוכחית, במקביל לגיוון בצמחיה והחרקים הנלווים אליהם. הקרנה מקיפה נוספת על ציפורים שנוצרו בתקופת האאוקן בנוסף לאחרות שלא שרדו, כמו Diatryma ציפור בלי יכולת תעופה, שגובהה שני מטרים, עם גולגולת דומה לזו של סוס ומקור דמוי קרס עצום , או ה Neocathartes שהיה דומה לנשרי העולם החדש של ימנו, אבל היה בעל רגליים ארוכות כשל חסידה, בדומה לאלו של ה Diatryma , שהיה נוכח כבר בתקופות האוליגוקן והמיוקן, היה גם ה Phororhacos ומינים קרובים אחרים, שפרחו בדרום אמריקה, השפעתה של הקרנה זו נבעה כנראה בגלל בידודה של היבשת בתקופה זו משאר יבשות תבל. מאז ציפורים רבות אחרות, כמובן, באו והלכו במשך תהליך האבולוציה של הסוגים והמינים השונים, אבל רובם כנראה הלכו לבלי שוב לא השאירו אף מאובן אחריהם רק השערות. ישנן הערכות המצביעות על מספר של כ 000,051 מיני ציפורים שהוכחדו, לעומת ה0009 בערך שהגיעו עד ימינו אנו. התמיינות תהליך האבולוציה בקרב הציפורים, כמו אצל שאר בעלי חיים, מתפתח על ידי ערוב תהליכים הדרגתיים של מינים חדשים ואלו שכבר קיימים, תהליכים הנקראים התמיינות ,תהליך אחר מורכב ומסובך, הם ההתרחשויות במערכות היחסים הגיאוגראפיים והאקולוגיים שממוקמות בין המינים והסוגים השונים שבסופו של דבר קובעות את ההכחדה או שיפור הפאונה, השתקפותה במאובנים שנתגלו. נראה שישנה הסכמה כללית שהתמיינות בקרב רוב בעלי החיים לא יכולה להתקיים אלה רק בתנאים של אזורים מבודדים, פירושו של דבר שמינים חדשים מופיעים ממינים קיימים. בידוד גיאוגראפי הכרחי כאשר יצור כל שהוא מפסיק את התהליך הגנטי בתוך הסוג. זו הדרך היחידה שבו התהליך של הסתעפות גנטית יכולה, עם זמן, ועם לחצים בררניים ושונים באזורים השונים, לתת צורה למורכבות גנטית חדשה לטובת המין. אם ההיפותזה הזו נכונה, צריכה להיות אפשרות לראות הבדלים בין אוכלוסיות גיאוגראפיות של המין של ימנו, והבדלים האלה צריכים להיות ישירות מיוחסים פחות או יותר לבידוד שחוו האוכלוסיות האלה, או שהתנסו עד לאחרונה. אין ספק שזה קורה בדרך כלל, והבדלים האלה בדרך כלל משמשים על ידי החוקרים לתאר תת מינים או גזעים גיאוגראפיים, בתוך סוג מיוחד. בגלל ההבחנה של מכלול המרכיבים הגנטיים באוכלוסיה נתונה של אותו סוג, ניתן להסביר שהשינוי הוא אינדיבידואלי, לעיתים זה בולט ולעיתים ההבדלים דקים. בסופו של דבר זה תלוי בקריטריונים של החוקר, האם יש בידיו מספיק הבדלים בעלי ערך להשוואה כדי לסווג ולמיין את תת המין. זה קשה במיוחד במינים המפוזרים על פני אזורים יבשתיים רחבי ידיים שיש בהם מחסומים פיסיים כגון רכסי הרים ומדבריות, אבל כאלו שאינם עוצרים בצורה מוחלטת. במקרים מסוג זה, המחסומים האלה מעכבים את השטף הגנטי בקרב האוכלוסייה אבל לא עוצרים אותו סופית. בגלל זה, מינים אלה בדרך כלל מציגים ווריאציות מתמשכות במאפיינים החיצוניים שלהם, למשל בגודל הגוף, בצבע או בגובה. הווריאציות ההדרגתיות האלה, או המשך הרציפות בין שנית הקצוות עושות קושי רב או בלתי-אפשרי להגדיר את הגבולות של תת המין, אף על פי כן זה מציין את ההבדלים שיכולים להיות בין שני הקצוות של השיפוע, זה גם מסביר ומוסכם מדוע תת מין לרוב מצוי ושכיח בממלכת החי של איים או ארכיפלגים. HOME